זיכרונות מסקוטלנד

בתחילת 2017 ברוך אורן ואני הנחינו את ההאב (קבוצת למידה של U.Lab) הראשון שלנו.

לא ממש ידענו מה אנחנו עושים, אבל לשנינו היה דחף חזק מאוד לקפוץ למים ולהתנסות בזה. ידענו ש-U.Lab הייתה חוויה משמעותית עבורנו, ושאנחנו רוצים להפיץ את הבשורה, כי זה משהו שיכול לעשות הבדל משמעותי לעתיד טוב יותר. אז התחברנו עם רונית טל מהסוכה בבנימינה, עשינו ערב מבוא, והתחלנו עם מי שנרשם - נדמה לי שהתחילו שישה אמיצים (כלומר אמיצות). בשבילי זאת הייתה פעם ראשונה שהנחיתי קבוצה בתהליך כזה, והיו לי הרבה חששות אם אני יכול לעשות את זה למרות שלא למדתי או התנסיתי עם הנחיית קבוצות קודם לכן. בסה"כ ההרגשה הייתה נהדרת - שאני עוזר לאנשים לצמוח ולהתפתח, ועובר יחד איתם רגעים משמעותיים של "נפילת האסימון", בעיקר במעגלי האימון.

אחרי שההאב הסתיים, ידעתי שאני רוצה להמשיך לעוד הרבה האבים, ושיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהתפתח, אבל זה שלא למדתי הנחיית קבוצות לא יעצור אותי. ואז ראיתי את הפרסום על תוכנית HubHost שתהייה בקיץ בסקוטלנד. התלבטתי אם להשקיע את הכסף בתוכנית (הטיסות לאדינבורו היו ממש יקרות), למרות שלא ברור אם זה אי פעם יחזיר את עצמו. אבל הייתה לי אינטואיציה חזקה מאוד שזה הדבר הנכון עבורי, אז הלכתי על זה.

זה היה ריטריט של 48 שעות במכללת אדינבורו, עם לינה במעונות הסטודנטים. היינו בערך 70 משתתפים, חצי מסקוטלנד (שלא היו צריכים לשלם כי הממשלה שלהם כיסתה את העלויות) וחצי משאר העולם. את התוכנית הנחה צוות של חמישה מנחי האבים מנוסים שנתנו את הנשמה, ובכל רגע נתנו לנו מודלינג - כלומר במקום לתת הרצאות על מה ואיך לעשות - לתת דוגמה אישית. להדגים ולהסביר תוך כדי. למידה תוך כדי התנסות. הכי מרגש והכי אפקטיבי שיש. הצוות גם היה מאוד נגיש לשיחות אישיות ויכולתי להתייעץ ולקבל הנחייה לשאלות שהבאתי איתי.

כמובן שמהר מאוד התיידדתי עם כמה משתתפים, גם בגלל שלתוכנית כזאת מגיעים אנשים על הכיפק, וגם כי התרגולים כללו שיתוף והקשבה עמוקה שיוצרים חיבור בין אנשים. עם חלקם אני עד היום מחובר דרך פייסבוק ורואה את הדברים המדהימים שהם עושים. זה בכלל מדהים לראות את מגוון התחומים שבהם אפשר למנף את U.Lab כדי ליצר שינוי משמעותי לטובה: ממשל, חינוך, עסקים, קהילות, אקטיביזם ופעילות סביבתית, שוויון חברתי ושילוב אוכלוסיות מוחלשות, עבודה עם ילדים ונוער מצד אחד, ועד קשישים מצד שני. כשאנשים עוברים תהליך בו מתבהר להם מה חשוב להם ומה הם רוצים לקדם, ואז מלמדים אותם כלים לעשות זאת תוך כדי חיבור לעצמם ולסביבה שלהם - נדלק להם אור של התלהבות בעיניים, והשיחות הופכות להיות מלאות אנרגיה טובה ופשוט כיף לבלות בחברתם.

בדרך הביתה ידעתי שזאת הייתה חוויה משמעותית מאוד עבורי, שקיבלתי מודל איך להנחות קבוצה בתהליך U משמעותי. שיותר חשוב מאם למדתי הנחיית קבוצות בצורה מסודרת, זאת הכוונה האמיתית שאיתה אני מגיע - המקור שלי.

לפני שנה אירחנו בקהילת גאיה את קנת' הוג, מנהל בכיר בממשלת סקוטלנד, שהיה הכוח המניע מאחורי התפתחות תנועת U.Lab בסקוטלנד, שבה הוקמו מאות האבים בשנים האחרונות, ומאחורי התוכנית בה השתתפתי. במפגש ראיינתי אותו על הפעילות שהוביל בסקוטלנד, על שינוי התרבות שגרם בעבודת הממשלה, ועל הפעילות הנוכחית שלו באו"ם עם עשרות מדינות שמשתמשות ב-U.Lab לקידום שינוי מקומי אצלן, וגם על מה אפשר לעשות אצלנו. בשבוע שעבר סיימתי לתרגם את הראיון לעברית ונזכרתי עד כמה הדברים שאמר מעוררי השראה - כמה היינו רוצים לראות התנהלות כזאת גם כאן.

בשנה האחרונה חלמנו, עמית ואני, על יצירת ריטריט כזה כאן בארץ. ראינו איך קהילת ה-U בארץ צומחת ומתפתחת, והרגשנו שהגענו למסה קריטית שמאפשרת הצלחה של תוכנית כזאת. צירפנו אלינו את ברוך אורן, שהתלהב גם הוא, והביא את היכולות הנהדרות שלו, ויצאנו יחד להרפתקה של יצירה. וכשהכוונה ברורה - היקום משתף פעולה. כבדרך נס קיבלנו אפשרות לערוך את הריטריט במקום נהדר - המכינה הקדם צבאית במעגן מיכאל (לשעבר בית ספר שדה) שבחוף הכרמל. סגרנו תאריכים והכנסנו ליומנים - זה יקרה בחמשוש של ה-21 ביולי ואת כל הפרטים כבר אפשר למצוא באתר שלנו. איזו התרגשות!